נאווה וחווה היו שתי זמרות צעירות ששירתו יחד בלהקה צבאית. 40 שנה אחרי הן נפגשות והמפגש מצית בהן את האומץ לדרוש מהחיים שוב את מה שאבד.
חווה מגיעה לבדוק את הירושה ומגלה מחסן מוזנח. בעידודה של נאווה היא מחליטה ללכת בעקבות רעיון מופרך שעולה לה.
חווה פותחת בית קפה ונאווה נחלצת לעזרתה. פגישה מקרית עם גליה, כוכבת הלהקה הצבאית, מבהירה להן שאיש לא זוכר שגם הן היו בלהקה הזו.
חווה מתקשה לשכנע את אימה לתת לה את הפסנתר הישן שלה. בחח״י מעמתים את נאווה עם מעשה פלילי שעשתה, אבל היא לא מבינה מה הבעיה.
בחברת חשמל לא מרפים מנאווה ומאי־הסדרים שהתגלו. חווה ונאווה מגיעות לערב שירה בציבור מנומנם ומצילות (לתחושתן) את המסיבה.
נאווה מגלה במקרה שחווה כן הוזמנה לערב הלהקה לדורותיה ולא מצליחה להבליג. חווה מנסה להיעזר בבנה שאול בבית הקפה אבל במקום עזרה מקבלת שיחת נזיפה שלא תכננה לקבל.
נאווה וחווה לא מדברות. נאווה נאלצת לפרוש מחברת החשמל, ובטקס הפרידה המאולתר היא מודיעה לכולם מה היא באמת חושבת עליהם. חווה, שמתמודדת לראשונה בחייה עם בירוקרטיה, מחפשת איך להתפייס.
חווה ונאווה מגיעות לערב הלהקה הצבאית לדורותיה. נרגשות וחגיגיות הן פוגשות לראשונה זה 40 שנה את כוכבי הלהקה מאז, ובראשם גיורא גץ, המלחין הנערץ.